מקווה שתאהבו.
איזכורים לאלימות.
הארי פוטר לא שייך לי ואני לא מתכוונת לנסות להרוויח מימנו כסף.
האחרונה במחזור 78 / לירי
אומרים שאנשים מתים באמת כששוכחים מהם.
תמיד פחדתי שלא יישאר זכר מימני, שלא יהיה מי שיתגעגע אליי, מישהו שיזכור מיהי אמה קנט.
סיריוס הבטיח שזה לא יקרה אבל זה קרה.
הוא מת. נפל דרך הפרגוד. נרצח. איננו. במקום טוב יותר.
זה לא משנה הניסוח- סיריוס היה בעבר וזה יישאר כך לנצח.
אני רואה איך כל האנשים שהכרתי אלו ששרדו את המלחמה הראשונה מתים אחד אחרי השני ממש כמו אז.
ואני נשארתי להיזכר בחתונה של לילי וג'יימס, במסיבת סיום הלימודים כשכולם הפצירו בי להצטלם אך אני בשלי- אף פעם לא הצטלמתי מרצוני החופשי.
עכשיו אני מצטערת על כך, כשאמות לא יהיה מי שיחזיק אלבום ישן וינסה לנחש מי הנערה כחולת העיניים וחומת השיער.
רמוס לופין וסוורוס סנייפ נשארו חברי האחרונים לספסל הלימודים.
לרמוס נולד בן ושמו הוא טדי רמוס לופין, אני מתפללת שיזכה לגדל אותו. אך זה לא קורה.
הקרב על הוגוורטס הסתיים ואני מטיילת בין ההריסות של הטירה העתיקה והאהובה .
הגופה של רמוס שלווה וחיוורת, לידו שוכבת אשתו נימפדורה טונקס. היא הדודנית של סיריוס.
אני ממשיכה ללכת ומגיעה לערבה המפליקה ולמנהרה שמובילה אותי אל גופתו של סוורוס סנייפ, אמן השיקויים הוא היחיד שעדיין אולי זכר אותי.
עכשיו אני מתה באמת. אין מי שיזכור אותי.
אני יוצאת אל המדשאות האדומות מדם ומוציאה את היומן שמתאר את חיי בבית קטן בסקוטלנד.
אחריו אני מוציאה עוד שלושה יומנים המלאים תיאורים על חייהן של בנות גריפינדור מרי,אליס, לילי ואני. הם מלאים בתיאור מפורט של מתיחות הקונדסאים, של אהבות וריבים, ובעיקר הם מלאים חיים.
אחריהם אני מוציאה שני יומנים מלאי מלחמה ושנאה, תקווה וכאב על אובדן, חיים חדשים בצל המלחמה וכאלו שנגמרו ברגע.
היומן האחרון ריק, הריקנות מצחינה ונודפת מדפיו. הוא מה שנשאר מכל המחזור שלנו.
אני פותחת אותו ומציירת.
העיניים הריקות של אליס ופרנק לונגבוטום.
גופתם של ג'יימס ולילי פוטר.
מסכות אוכלי המוות של ג'ונס, ווין וקינג.
גופתם התלויה של למפרד, טרי ואנדרסון.
חרחוריו האחרונים של פיטר פטיגרו.
קבר האחים של אוורד, הדסון, סמית,שרנון,מרטין,קלן וספירס.
הפרגוד עוטף את סיריוס בלק.
רמוס חיוור ודומם לעד.
מבט ההלם הנצחי בעיניהם של בוט, טיילור,סטילפר, וניקולסון.
הקברים הריקים של תומאס, הילטון, בראון, קלפטין, אבוט וקוניון.
צווארו המנוקב של סוורוס סנייפ.
ולבסוף אני, אמה קנט מדממת למוות.
אני שולחת את היומנים להמשך שלנו- הארי פוטר, טדי לופין, נוויל לונגבוטום, דין תומאס, נטלי הדסון ומיה ניקולסון.
רק עכשיו אני מרשה לעצמי להיכנע.